The "Aha" Moment
מאת טלי אלוש-אבן
מכירים את הרגע שבו פתאום הכל מסתדר, ״האסימון נופל״, דברים נראים ממש ברורים, כל החלקים של הפאזל נופלים במקום, ומרגישים שנורה נדלקת בראש? זה בדיוק ״The Aha Moment״ וכשזה קורה לי, אני מרגישה מוצפת באנרגיות מטורפות, הדופק עולה לשמיים, יודעת בדיוק מה צריך לעשות וכיצד, ובדרך כלל מיד רצה בהתרגשות לשתף משהו. פשוט WOW גדול.
אני כבר מלא זמן מנסה לבנות את הטיול הבא שמרגש אותי. טיול למקום שאני רוצה לחקור, לשתף עם אחרים, משהו אחר ממה שכולם עושים, בקיצור ״טיול אחר״ חדש מבית ״טיולים אחרים״.
איך זה עובד? בדרך כלל, מתחיל עם איזה ״ג׳וק״ בראש שלנו ומתחילים לבדוק, לקרוא, לגלוש, לדבר עם אנשים הפזורים על פני הגלובוס, להסתכל ב- Google Maps, לקרוא עוד, ולחשוב כל הזמן. יש המון דברים לקחת בחשבון, אבל הדבר הראשון – צריך להיות מסוגלים להגיע ליעד בצורה ״נורמלית״ . מה זה ״נורמלי״ – תלוי את מי שואלים. אישית, אני שונאת לנסוע מרחקים ברכב, ועוד יותר שונאת בג׳יפים (למרות שלפעמים אין ברירה). אני תמיד מחפשת קיצורי דרך (אולי לחפש טיסה לשדה פחות מוכר? אולי רכבת? אולי נוותר על דבר אחד רחוק, ונפצה עם משהו במרחק נסיעה יותר קצר?). באמת פאזל עם המון חלקים, המון אילוצים (זמן, אורך המסלול, מחיר, וכו׳), והרבה רצון לפתור אותם.
התמונות האלה מלוות אותי כבר המון זמן. טבע פראי, שממה בתולית, ג׳ונגלים שופעים, הרים מכוסי ערפל, טרקים מקסימים, חיות בר אקזוטיות, באזור שזוכה למעט מאד תיירים, אבל עדיין אפשר למצוא מקומות לינה ייחודיים, והכי הכי – בהודו! אותה הודו שאני מחפשת תירוצים כדי לשוב אליה.
אבל, זה לא כל כך פשוט . יש המון דברים נפלאים לראות ומרחקים עצומים לנסוע. התחלתי עם מסלול שפשוט לא עושה שכל. המון טבע, פארקים, כפרים, עיירות, תרבות, מקדשים, ארמונות – אבל יותר מדי נסיעות, יותר מדי לדלג ממקום למקום בלי אפשרות באמת להרגיש אותו, סוג של ״תפסת מרובה לא תפסת״. פשוט לא הסתדר לי. ואתמול – תוך כדי צפייה בסדרת טלויזיה – פשוט הגיע הרגע שבדקתי משהו קטן – ואז AHA. שינוי שדה תעופה בהלוך, ויתור על פארק אחד, שהייה יותר ארוכה באזור מסויים, הוספת טרק רגלי, ויתור נוסף על מרכז צפרות, בקיצור – הכל נראה אפשרי ומסתדר.
יש לי חלום. טוב, יש לי הרבה חלומות, אבל אחד מהם זה לצאת לטייל ובאמת לזכות לראות את הטיגריס. כולם אומרים לי שאין סיכוי, וחבל לנסות וכו׳ וכו׳, אבל… אני חוקרת את העניין, ואם מגיעים בעונה המתאימה, למקום המתאים, יש סיכוי.
במסגרת ההתלבטויות שלי, אני מחפשת את הדרך הכי מתאימה לא רק לזכות לראות את הטיגריס, אבל לקחת בחשבון שבאמת אולי לא נצליח… ולהתמודד עם האכזבה שעלולה להתפתח במקרה כזה. אני ממש לא רוצה שנרגיש שכל המאמץ היה לשווא, ועוד כל מני מחשבות מבאסות מהסוג הזה.
לתפיסתי, אם יצאנו לדרך בטבע (טוב, איפה כבר נמצא את טיגריס…), וראינו חיות אחרות, ואכלנו אוכל נהדר, וישנו במקום מפנק, והתרגשנו מהחיפוש, ולא נסענו יותר מדי שעות מיותרות – נראה לי שגם זה סבבה. (לצורך ההשוואה, יש אנשים שנוסעים לדרום קרלה לבקר את האמא המחבקת, אבל בדיוק בזמן שמגיעים, היא לא נמצאת… וכולם חוזרים עם חוויה נהדרת גם בלי שקיבלו חיבוק (אבל על זה נדבר בפוסט מתישהו בעתיד).
עכשיו יש לי תוכנית! אני מתלהבת! מתחילה העבודה הקשה של לסגור את כל הפינות, הפרטים הקטנים, לדייק את הטיול ולראות שזה באמת אפשרי, שמצדיק את המאמץ, לעלות על מטוס ולצאת להכנה (עם כמה ״קורבנות״ שמוכנים להתלוות אלי לצורך כך) כדי לראות שכל מה שנראה ומרגיש נהדר מהלפטופ שלי במושב, אכן כזה בשטח.
אם יש לכם רעיון משוגע, משהו לא ישים, מקום לא נגיש, משהו שממש רוצים, אבל חושבים שלא אפשרי (או שאין לכם זמן להתעסק עם זה) – בשביל זה אנחנו כאן! מוזמנים לפנות: tali@amir-peleg.com או amir@amir-peleg.com (למרות שאני מניחה, אם הגעתם עד סוף הפוסט הזה, אתם כבר יודעים איך להשיג אותנו!!).
טלי אלוש אבן
מדריכת טיולים מיוחדים לאנשים שמחפשים טיולים מיוחדים ושונים.
טלי אלוש-אבן, מטפלת בכירה באיורוודה ומורה ליוגה. בעבר מילאה טלי תפקידים בכירים בעולם ההייטק. כיום טלי משלבת ומיישמת את חוכמת האיורוודה והמזרח עם חיים בריאים ומאוזנים.
