קוצ’ין (קוצ׳י) – הרבה מעבר לפורט קוצ׳י

אז איפה קוצ’ין (קוצ’י) האמיתית? 

קוצ’ין היא לא עוד עיר בדרום הודו. היא נמל היסטורי ששירת סוחרי תבלינים מכל העולם – פורטוגזים, הולנדים, בריטים, מוסלמים, הינדים, יהודים. כל אחד השאיר כאן משהו: בניינים, תבלינים, טעמים, מילים והתוצאה, סוג של בלאגן ייחודי. מקסים.הנה

כמה מקומות שאהבתי במיוחד:

🌿 שוק התבלינים של מאטנצ’רי

כמה דקות הליכה מהאזורים התיירותיים – ופתאום את מרגישה שאת בסרט ישן. סמטאות מלאות שקי הל, פלפל שחור, קופסאות ציפורן, והרבה ריחות שפשוט אי אפשר להסביר.
לכו לשם מוקדם, לפני שהשמש קופחת – ותראו את הסוחרים פותחים את המחסנים. עולם שנראה כאילו לא השתנה מאות שנים.

🍛 ארנקולם – הצד האחר של קוצ’ין

רוב התיירים לא מגיעים לשם – וחבל. ארנקולם זו הודו כמו שהיא – צבעונית, רועשת, אותנטית.
השוק תוסס, האנשים סקרנים, והאוכל? וואו. וואו. וואו. זוכרת במיוחד ארוחת טאלי על עלה בננה, ליד דוכן בלי שם – פשוט, חריף, מושלם. ואי אפשר שלא להזכיר את ה־Ceylon Bake House – מסעדה נטולת כל שיק, שנראית קטנה מבחוץ – ובפנים חמש קומות (!) של סועדים, כמעט כולם אוכלים ביריאני. תבשיל אורז בבישול איטי, שאפשר להזמין עם כבש, עוף, דגים, ביצה או צמחוני.  וכשמסיימים את האוכל, יוצאים לטייל בBroadway (כן, זה השם של הרחוב), בין חנויות התבלינים, כלי בית, בגדים לחוויה הודית מקומית.

בית הכנסת של ארנקולם – Kadavumbhagham

רוב המטיילים שמגיעים לקוצ‘ין מכירים את בית הכנסת הפרדסי בפורט קוצ’י – והוא אכן מיוחד ומרשים. אבל מעט צפונה, בלב השוק ההומה של ארנקולם (ממש קרוב לBroadway כמעט על הפינה של Jew Street and Market Road, נמצא מקום פחות מוכר, ובמידה רבה – הרבה יותר נוגע ללב: בית הכנסת קדבומבגהאם (Kadavumbhagham). הוא מתחבא מאחורי חנות שמוכרת אוכל לחיות, בין דוכני ירקות ודגים, וכלל לא מרמז על ההיסטוריה הענפה שנושמת בין קירותיו. 

זהו ככל הנראה בית הכנסת הראשון של יהדות מלבר – הקהילה היהודית המקומית, שלפי המסורת הגיעה לאזור כבר בימי שלמה המלך. בימים ההם, לא נדרש בית כנסת, שכן היה בית מקדש, אך בסביבות 1200, נבנה כאן בית הכנסת. לבקר במקום (צריך לתאם מראש) זה לחוות שכבה כמעט אבודה של ההיסטוריה היהודית בהודו. בין הרעש והצפיפות של השוק – פתאום נכנסים למבנה שקט, עם רצפת אבן מקורית וארון קודש ששוחזר באהבה. הוא עבר שימור ושיפוץ בשנים האחרונות, וכשנכנסים פנימה מרגישים מייד את הקדושה, את הזיכרון, ואת התחושה שמישהו כאן עדיין זוכר.

מקדש קראליאני מקומי

המקדש הגדול של ארנקולם, בנוי באדריכלות קראליאנית טיפוסית (ארכיטקטורה שונה לגמרי מהמקדשים של טאמיל–נאדו) עם כל מה שצריך בשביל חוויה דרום–הודית מלאה: חצוצרות, תופים, לבוש מסורתי, ואנרגיה שקשה להסביר במילים. ולפעמים, מתקיים שיעור מוזיקה בבניין ליד– ילדים לומדים לנגן בכלים מסורתיים. שווה לעמוד, להקשיב ולצלם. 

🎨 אמנות עכשווית – לא מה שחשבתם

השנה, מי שמגיע אחרי ה-12 בדצמבר (ועד סוף מרץ), יפגוש את הביאנלה של קוצ’ין – פסטיבל אמנות עכשווית שהופך את העיר כולה לגלריה פתוחה. אבל גם בלי קשר לפסטיבל, תמיד יש הופעות, תערוכות קטנות בבתי אבן ישנים, או פשוט קירות שעליהם צוירו משפטים שאי אפשר להישאר אדישים אליהם.