אוגנדה למטייל: מסע אל הפנינה הירוקה והפראית של אפריקה
ברוכים הבאים לאפריקה של היערות, של הערפילים, ושל המפגשים הכי קרובים שיכולים להיות בין אדם לחיה. אם אתם קוראים את השורות האלו, כנראה שכבר שמעתם על הקסם של היבשת השחורה, אולי אפילו ביקרתם בטנזניה או בקניה. אבל אוגנדה? אוגנדה היא סיפור אחר לגמרי.
וינסטון צ’רצ’יל כינה אותה “הפנינה של אפריקה”, ולא בכדי. זוהי ארץ שבה הסוואנה המזרח-אפריקאית פוגשת את הג’ונגל המרכז-אפריקאי הסבוך. זוהי ארץ שבה הנילוס נולד, שבה ההרים נוגעים בעננים, ושבה גרים קרובי המשפחה הקדומים שלנו – גורילות ההרים והשימפנזים.
במאמר המקיף הזה, המוקדש כולו לנושא אוגנדה למטייל, אני רוצה לקחת אתכם למסע עומק. ב”טיולים אחרים”, אנחנו לא מחפשים רק לסמן וי על אתרים. אנחנו מחפשים להבין את המהות של המקום, להרגיש את הדופק שלו, ולחזור הביתה עם תובנות חדשות. אוגנדה היא לא יעד למי שמחפש נוחות סטרילית; היא יעד למי שמוכן להתלכלך קצת בבוץ כדי לראות את היופי הטהור ביותר בטבע.
כאן תמצאו את כל המידע שאתם צריכים: החל מההכנה הפיזית למפגש עם הגורילות, דרך הטרקים בהרי הירח, ועד ללוגיסטיקה הקטנה שתעשה לכם את ההבדל בין טיול טוב לטיול מצוין.
רוצים לראות את הגורילות מקרוב. הירשמו לטיול לרואנדה ואוגנדה בו נפגוש את גורילות ההרים והשימפנזים ביערות הגשם.
למה דווקא אוגנדה? מה הופך אותה לשונה?
כשמתכננים טיול לאפריקה, הדילמה הקבועה היא בין המדינות השונות. למה לבחור דווקא באוגנדה? התשובה טמונה במילה אחת: גיוון.
בעוד שטנזניה וקניה ידועות בעיקר במישורים האינסופיים ובנדידת העדרים, אוגנדה למטייל מציעה תמהיל נדיר של נופים:
- יערות גשם עבותים: בתי גידול לפרימטים (קופים) שאין שני להם בעולם.
- מקורות המים: אוגנדה היא ארץ המים. אגם ויקטוריה העצום, נהר הנילוס השוצף, אגמי לוע געשיים ומפלים אדירים. הכל ירוק, הכל זורם.
- הרים מושלגים: כן, על קו המשווה. רכס רוונזורי מציע טרקים אלפיניים בלב אפריקה.
- תיירות לא המונית: אוגנדה עדיין מרגישה ראשונית. אין כאן את פקקי התנועה של הג’יפים שרואים לפעמים במסאי מארה. כאן הטבע עדיין פראי, והתחושה היא של גילוי.
מתי הזמן הנכון? מזג האוויר והעונות
אוגנדה שוכנת על קו המשווה, מה שאומר שהטמפרטורות בה יציבות ונעימות לאורך כל השנה. עם זאת, הגשם הוא הפקטור המרכזי שמשפיע על התכנון, במיוחד כשמדובר בטרקים ביערות.
העונות היבשות (המומלצות ביותר)
התקופות הטובות ביותר לביקור הן יוני עד אוגוסט ו-דצמבר עד פברואר. בחודשים אלו כמות המשקעים נמוכה יחסית. זה קריטי במיוחד למי שמתכנן את הטרק אל הגורילות או טיפוס בהרי הרוונזורי. השבילים יבשים יותר (אם כי ביער גשם תמיד יש לחות ובוץ), והראות טובה יותר.
העונות הרטובות
מרץ-מאי ואוקטובר-נובמבר. אלו חודשים גשומים יותר. היתרון הוא שהכל ירוק להפליא, האבק נעלם והמחירים של חלק מהלודג’ים יורדים. החיסרון הוא הבוץ, שיכול להפוך את ההליכה למאתגרת, והדרכים שהופכות לעיתים קשות למעבר לרכבים. עם זאת, ב”טיולים אחרים” אנחנו יודעים שאין באמת מזג אוויר גרוע, יש רק ציוד לא מתאים. הגשם באוגנדה הוא לרוב חזק וקצר, ואחריו השמש יוצאת.
גורילות ההרים: המפגש המרגש בעולם
אי אפשר לדבר על אוגנדה למטייל בלי להתחיל ביהלום שבכתר: גורילות ההרים. זוהי הסיבה המרכזית שרוב האנשים מגיעים לכאן, ובצדק. נותרו בעולם פחות מ-1,100 פרטים של גורילות הרים, ומחציתן חיות באוגנדה, בשמורת היער הבלתי עביר ביווינדי (Bwindi Impenetrable Forest).
החוויה עצמה
זה לא ספארי ג’יפים. זהו מסע רגלי. קמים מוקדם בבוקר, מקבלים תדריך מהריינג’רים, ויוצאים אל מעבי היער. ההליכה יכולה להיות קצרה (שעה-שעתיים) או ארוכה ומתישה (ארבע-חמש שעות לכל כיוון), תלוי היכן נמצאת משפחת הגורילות באותו יום. השבילים תלולים, הצמחייה סבוכה (מצ’טות הן כלי עבודה הכרחי כאן), והלחות גבוהה. אבל הרגע שבו המדריך מסמן לעצור, מסיט ענף ענק, ומולכם יושב “כסוף גב” (Silverback) עצום – זכר דומיננטי במשקל 200 ק”ג – ומביט בכם בעיניים אנושיות כמעט… הרגע הזה שווה כל טיפת זיעה.
לוגיסטיקה ופרמיט (Permit)
כדי לבקר את הגורילות נדרש רישיון מיוחד ויקר (כיום סביב 800 דולר לאדם, המחיר משתנה מעת לעת). מספר האישורים מוגבל מאוד כדי לא להפריע לחיות, ולכן חובה להזמין מקום חודשים רבים מראש. הזמן המותר עם הגורילות הוא שעה אחת בלבד מרגע המפגש. השעה הזו עוברת מהר כמו דקה. טיפ של “טיולים אחרים”: קחו פורטר (סבל) מקומי. בעלות סמלית של כ-20 דולר, מקומי יעזור לכם לסחוב את התיק ויתמוך בכם בעליות הקשות. זו עזרה פיזית עצומה לכם, ופרנסה חשובה מאוד לקהילה המקומית, שמעודדת אותם לשמור על הגורילות במקום לצוד אותן.
שימפנזים ביער קיבאלה (Kibale Forest)
אם המפגש עם הגורילות הוא שקט, עוצמתי ואיטי, המפגש עם השימפנזים הוא כאוס שמח ורועש. יער קיבאלה נחשב למקום הטוב ביותר בעולם לצפייה בשימפנזים בטבע. השימפנזים חולקים איתנו כמעט 99% מה-DNA. ההתנהגות שלהם אנושית להחריד: הם צוחקים, רבים, מחבקים, ומשתמשים בכלים. הטרק בקיבאלה לרוב מישורי וקל יותר מאשר בביווינדי, אך השימפנזים זזים מהר. לעיתים תמצאו את עצמכם רצים אחריהם בתוך היער כשהם מדלגים בין העצים וצורחים בקולי קולות. זו חוויה שממלאת באדרנלין.
שמורת המלכה אליזבת (Queen Elizabeth National Park)
אחרי היערות הצפופים, שמורת המלכה אליזבת מספקת את חווית הסוואנה הקלאסית, אבל עם טוויסט אוגנדי.
האריות המטפסים של איששה (Ishasha)
בחלק הדרומי של השמורה, באזור הנקרא איששה, מתרחשת תופעה ייחודית: אריות שנוהגים לטפס על עצי תאנה ענקיים ולנוח על הענפים. הסיבות לכך מגוונות – בריחה מזבובים עוקצניים, בריחה מהחום של הקרקע, ותצפית טובה יותר על הטרף. המראה של לביאה ענקית ישנה על ענף כמו חתול בית הוא מחזה סוריאליסטי.
שייט בתעלת קזינגה (Kazinga Channel)
זוהי גולת הכותרת של השמורה. תעלה טבעית המחברת בין אגם ג’ורג’ לאגם אדוארד. שייט של שעתיים כאן הוא כמו צפייה בסרט טבע ב”לייב”. ריכוז ההיפופוטמים כאן הוא מהגבוהים בעולם. הגדות עמוסות בתנינים, פילים שבאים לשתות, תאו (באפלו) שרובצים בבוץ, ומאות מינים של ציפורי מים צבעוניות. השייט מאפשר להתקרב לחיות בצורה בטוחה ונינוחה, זווית צילום נהדרת ורגע של רוגע בתוך המסע.
מפלי מרצ’יסון (Murchison Falls): עוצמת הנילוס
הנילוס הלבן, הנהר הארוך בעולם, חוצה את אוגנדה. בשמורת מפלי מרצ’יסון, הנהר האדיר הזה, שרוחבו מאות מטרים, נדחס בכוח אדיר לתוך נקיק צר ברוחב של 7 מטרים בלבד, ונופל מגובה של 43 מטרים. התוצאה היא המפל העוצמתי ביותר בעולם (מבחינת כוח המים). האדמה רועדת כשעומדים בראש המפל. הרסס עולה למרחק של עשרות מטרים ויוצר קשתות נצחיות.
מה עושים כאן?
- שייט אל תחתית המפל: חוויה שבה רואים את המפל מלמטה, יחד עם שפע של חיות מים.
- טרק אל ראש המפל: טיפוס רגלי מתחתית המפל ועד לנקודת התצפית העליונה. ב”טיולים אחרים” אנחנו לא מוותרים על ההליכה הזו – היא מאפשרת להרגיש את העוצמה מקרוב.
- ספארי בחלק הצפוני: סוואנות פתוחות עם ג’ירפות (מהסוג הג’ירף הנובי – יפהפיות!), פילים, אריות ועצי דקל אופייניים שיוצרים נוף ייחודי.
הרי הרוונזורי (Rwenzori): הרי הירח המסתוריים
כאן אנחנו נכנסים לטריטוריה המובהקת של “טיולים אחרים”. בעוד רוב התיירים מסתפקים בגורילות, אנחנו שואפים להגיע אל “הרי הירח”. רכס הרוונזורי הוא הגבוה ביותר באוגנדה והשלישי בגובהו באפריקה. הפסגות מושלגות תמיד (כן, בשלג!), למרות הקרבה לקו המשווה.
למה להגיע לכאן
זהו עולם בוטני אחר. הצמחייה כאן נראית כאילו נלקחה מסרט מדע בדיוני. צמחי לובליה ענקיים שמתנשאים לגובה של מטרים, שיחי סביון (Senecio) שנראים כמו עצים חייזריים, וטחב צבעוני שמכסה כל אבן וענף.
טרק באוגנדה ברכס הרי הרוונזורי מתאים בעיקר לאנשים שהם מיטבי לכת. המסלולים בוציים (לעיתים הבוץ מגיע עד הברכיים, וזה חלק מהחוויה!), תלולים ומאתגרים. אבל הנוף… הנוף הוא פרס שאין דומה לו. פסגות משוננות, אגמים אלפיניים צלולים ושקט מוחלט. אנחנו מציעים טרקים של יום אחד ועד טרקים של שבוע המגיעים לפסגת המרגריטה (5,109 מ’).
אגם בוניוני (Lake Bunyonyi): מקום הציפורים הקטנות
אחרי המאמץ הפיזי של הטרקים, הגוף צריך מנוחה. אגם בוניוני בדרום-מערב אוגנדה הוא המקום המושלם. זהו האגם השני בעומקו באפריקה, והוא משובץ ב-29 איים ירוקים קטנים. השם “בוניוני” אומר “מקום של הרבה ציפורים קטנות”, והשקט כאן מופר רק על ידי ציוץ הציפורים ומשוט הקאנו.
הייחוד של האגם:
בניגוד לרוב האגמים באפריקה, בוניוני נחשב בטוח לשחייה (ללא היפופוטמים, תנינים או בילהרציה). השחייה במים הקרירים והצלולים, מול נוף הטרסות החקלאיות שעל ההרים מסביב, היא חוויה מטהרת. אנחנו אוהבים לשכור סירות קאנו מסורתיות (Dugout Canoe) החצובות בגזע עץ אחד, ולשוט בין האיים, לשמוע את הסיפורים המקומיים (כולל סיפורו העצוב של “אי העונשין”) ולפגוש את הדייגים המקומיים.
מפגש תרבותי: מעבר להצגה לתיירים
אוגנדה מורכבת מעשרות שבטים וממלכות שונות. ב”טיולים אחרים” אנחנו מחפשים את המפגש האותנטי, לא את ריקודי הפולקלור בלובי של המלון.
הבטווה (Batwa Pygmies)
הבטווה הם “אנשי היער”. במשך אלפי שנים הם חיו בתוך יערות הגשם, בצד הגורילות, כציידים-לקטים. כשהוכרזו הפארקים הלאומיים, הם פונו מהיערות ואיבדו את ביתם ואת אורח חייהם. המפגש איתם הוא חוויה מורכבת וחשובה. מצד אחד, לומדים על יכולות ההישרדות המדהימות שלהם, על השימוש בצמחי מרפא ועל תרבותם העשירה. מצד שני, נחשפים למחיר שהשימור גובה מהקהילות המקומיות. אנחנו מקפידים על סיורים המנוהלים על ידי הקהילה עצמה, כך שהכסף חוזר ישירות אליהם ועוזר בשיקום חייהם.
חיי הכפר והשווקים
סתם לעצור בשוק דרכים, לקנות אננס (האננס באוגנדה הוא המתוק ביותר שתטעמו בחייכם, באחריות!), לטעום “רולקס” (Rolex) – מאכל הרחוב הלאומי שהוא בעצם צ’אפטי מגולגל עם חביתה וירקות, ולשוחח עם המקומיים. האוגנדים ידועים כאנשים שמחים ומכניסי אורחים, והאנגלית היא שפה רשמית, מה שמקל מאוד על התקשורת.
המדריך הלוגיסטי: הכנה לטיול באוגנדה
כדי שהמסע יעבור חלק, יש כמה דברים קריטיים שצריך לדעת כשמתכננים את אוגנדה למטייל.
ויזה וחיסונים
- ויזה: ישראלים זקוקים לויזה. ניתן להוציא ויזה אלקטרונית (e-Visa) מראש. התהליך פשוט יחסית.
- קדחת צהובה: זהו הנושא החשוב ביותר. אוגנדה מחייבת הצגת פנקס חיסונים צהוב עם חיסון בתוקף נגד קדחת צהובה כבר בכניסה למדינה. בלי זה, לא יתנו לכם להיכנס. ודאו שיש לכם את זה.
- מלריה: אוגנדה היא מדינה טרופית עם סיכון למלריה. חובה להתייעץ עם מרפאת מטיילים ולקחת טיפול מונע.
ציוד חובה
מעבר לרגיל, באוגנדה צריך:
- מכנסיים וחולצות ארוכים: גם בגלל היתושים, וגם בגלל קוצים וסרפדים ביערות.
- כפפות גינון: כן, שמעתם נכון. בטרק הגורילות נאחזים הרבה בענפים ובשיחים קוצניים. כפפות עבודה פשוטות יגנו על הידיים שלכם.
- חותלות (Gaiters): מגן שמתלבש על הנעל והקרסול. מצוין נגד בוץ, ובעיקר נגד נמלי ספארי (Safari Ants) שיכולות להיות עוקצניות מאוד.
- גרביים ארוכים: המקומיים קוראים לזה “African Style” – מכניסים את המכנסיים לתוך הגרביים. זה נראה מצחיק, אבל זה מונע מנמלים וחרקים לטפס עליכם.
- מעיל גשם איכותי: לא שכמייה חד פעמית שנקרעת בענף הראשון. מעיל טוב ונושם.
כסף
המטבע הוא שילינג אוגנדי. דולרים מתקבלים בשמחה בלודג’ים ובמקומות תיירותיים. כמו בטנזניה, ודאו שהדולרים שלכם חדשים (משנת 2013 ומעלה), ללא קרעים או קישקושים. כספומטים זמינים בערים הגדולות (אנטבה, קמפלה), אך פחות באזורי הספר.
אוכל באוגנדה: טעמים של אדמה
המטבח האוגנדי הוא פשוט, משביע ומבוסס על מה שהאדמה נותנת.
- מטוקה (Matoke): בננות ירוקות (לא מתוקות) המבושלות ומעוכות למחית, המוגשת לרוב עם רוטב בוטנים (“G-Nut Sauce”). זהו המאכל הלאומי.
- דגים טריים: דג האמנון (Tilapia) ודג נסיכת הנילוס (Nile Perch) המגיעים מהאגמים הם טריים ומצוינים.
- פירות: פשוט תאכלו כמה שיותר. פפאיה, מנגו, אננס, בננות זעירות ומתוקות, פסיפלורה. הטעם שונה מכל מה שהכרתם בסופרמרקט.
צילום ביער: אתגר למקצוענים ולחובבים
לצלם באוגנדה זה אתגר שונה מאשר בסוואנה הפתוחה.
- תאורה: ביער הגורילות חשוך יחסית, והניגודיות בין השמש החודרת מבין העצים לבין הצל של הגורילה השחורה היא בעייתית. כוונו ל-ISO גבוה יחסית.
- לחות: הגנו על הציוד שלכם מפני הלחות והגשם. שקיות סיליקה ג’ל בתיק המצלמה הן רעיון מצוין.
- עדשות: בניגוד לספארי, כאן החיות קרובות מאוד. עדשת זום גדולה מידי (למשל 600 מ”מ) עשויה להיות בלתי שימושית כי הגורילה תהיה במרחק 3 מטר מכם. עדשת 70-200 מ”מ היא לרוב האידיאלית.
הפילוסופיה שלנו: ללכת, להרגיש, להתחבר
לסיכום המדריך על אוגנדה למטייל, חשוב לי לחזור למהות. אוגנדה היא לא יעד ל”ספיד-דייטינג”. היא דורשת סבלנות. הדרכים לעיתים משובשות וארוכות (“מסאז’ אפריקאי” חינם), הבוץ הוא חלק מהעניין, והגשם יתפוס אתכם מתישהו.
אבל מי שמגיע בגישה נכונה, מי שמוכן לפתוח את הלב לטבע בעוצמתו המלאה, יקבל תמורה שאין לה מחיר. ב”טיולים אחרים”, אנחנו בונים את המסלולים כך שיהיה זמן. זמן לשבת מול השימפנזים ולא רק לצלם ולרוץ. זמן לנשום את האוויר בפסגות הרוונזורי. זמן לשוחח עם המדריך המקומי ולהבין את החיים שלו.
אנחנו מאמינים שהדרך הטובה ביותר לחוות את אוגנדה היא דרך הרגליים. לצאת מהרכב הממוזג, להרגיש את האדמה, להריח את היער, ולהיות חלק מהנוף ולא רק צופים בו.
מוכנים למסע אל הלב הירוק של אפריקה? אוגנדה מחכה לכם, פראית, יפה ומרגשת מתמיד. אנחנו כאן כדי לקחת אתכם לשם בבטחה, במקצועיות, ועם הרבה נשמה.
שלכם, אמיר פלג – טיולים אחרים