הלב עדיין מרחף אי שם בין ההרים והיער
מאת טלי אלוש-אבן
לפני שלוש שנים יצאתי עם חברה קרובה למסע בדרך הצליינים מפורסמת – הקמינו דה סנטיאגו – במסלול החוף של פורטוגל. בסיומו של המסע, קיבלנו את תעודת הצליין הנכספת. במהלך הדרך שמעתי לראשונה על שביל אחות רחוק ומסתורי – שביל עליה לרגל בלב יפן – הקומאנו קודו – אחד משני השבילים היחידים בעולם שהוכרו כאתרי מורשת עולמית של אונסק”ו.
לפני כשנתיים, בני חובב המסעות ארז תרמיל ויצא לחקור את יפן האחרת , כך מצא את דרכו אל הקומאנו קודו. כשנה לאחר מכן, פנו אליי כמה מטיילים נלהבים בבקשה לעזרה: הם רצו לצעוד בקומאנו קודו, אך התקשו לחבר את כל חלקי הפאזל – מלונות, הקפצות ותחבורה – האפיינים את המורכבות שבארגון טיול ביפן, ובמיוחד מחוץ למסלול התיירותי השגור. ככל שהעמקתי בתכנון – התלהבותי הלכה וגברה. וכך יצאנו לדרך שישה מטיילים בשנות השישים לחיינו (כן, גם לי קשה להאמין), כולם בכושר טוב ועם אהבה גדולה לטבע ולתרבות.
את המסלול הכרתי היטב מתכנון הטיול, ולמרות זאת לא מעט חששות ליוו אותי טרם היציאה. חלק מהימים נראו מאיימים עם מרחקים ארוכים, עליות וירידות שעל המפה נראו לי מרתיעים, למרות שאמרו לי שכל מי שבכושר סביר ומחזיק בכוח רצון – יצלח את המסלול בקלות. כשהגענו מצאנו שביל מסודר ומטופח וגילינו שההליכה זורמת והכל הרבה פחות מפחיד ממה שהיה נדמה לי. גם כשירד עלינו גשם פשוט המשכנו ללכת.
כל יום הביא אתו חוויות חדשות: מקומות לינה מסורתיים ואותנטיים, ארוחות ערב מפתיעות וטעימות, קופסאות בנטו מושקעות עם כדורי אורז לארוחת צהרים, וטבילת באונסן (מעיינות של מים מינרלים חמים הבוקעים ישר מבטן האדמה) לעת ערב.
גילינו שלישון על פוטון יפני יכול להיות מאד נוח (מה שלא הפריע לי להתגעגע לכרית הנוצות שלי…) בערבים, אחרי טבילה במי האונסן המרגיעים, היינו לובשים את הקימונו המגוהץ שחיכה לנו בחדר, ומתכוננים לארוחת הערב, ותוהים איזו הפתעה קולינרית מצפה לנו הפעם. אחד האתגרים היה ללמוד להבחין בין נעלי הבית – נעלי פנים, נעלי החוץ ונעלי השירותים, לשמחתנו, בחלק מהמקומות דאגו לכתוב שלא נטעה חלילה.
ובבקרים – אחרי ארוחת בוקר, מסורתית יפנית ולפעמים מערבית השארנו את הטרולי בקבלה, ויצאנו לדרך עם תרמיל יום, ממשיכים למקטע הבא בשביל הקומאנו קודו, עטופים בירוק אינסופי ובשקט קדום. כך חלפו להם שישה ימי הליכה בטבע המרפא, בנוכחות מלאה והתפעמות.
באמצע המסע תכננתי “יום מנוחה” בו הולכים “רק” עשרה קילומטר בין מקדשים עתיקים. גולת הכותרת של היום הייתה הביקור מקדש –Hongu Taisha, מוקד עלייה לרגל, מקום עוצמתי שכולו הוד והדר, בסוף זכינו לקבל את תעודת הצליין הכפול – רגע מיוחד ומרגש בפני עצמו. ביפן, לכל דבר יש משמעות עמוקה, וכל אירוע עטוף בטקסיות מדויקת ומכובדת. לאחר בדיקה קפדנית של “דרכון החתימות” שלנו הופנינו אל משרד מיוחד, ושם המתינה לנו הפתעה: טקס תופים מסורתי (“drum ceremony”) לציון סיום המסע. על פי ההוראות שהודפסו עבורנו באנגלית, הכנו בתוף, כשעשרות תיירים מכל קצות העולם מצלמים, מחייכים ומריעים. לרגע הזה בהחלט לא ציפינו.
בסיום המסע, התמקמנו בבית הארחה יפני מסורתי, שם היינו המערביים היחידים. עטופים באווירה רגועה ואותנטית, הרשינו לעצמנו להתפנק: אכלנו הרבה יותר מדי, התמסרנו למגוון האונסנים שהמקום הציע – כל אונסן שונה מעט, ומזמין לעצום עיניים, לשחרר את השרירים, כשברקע נשמע קולו של האוקיינוס השקט.
בבוקר, רגע לפני שנפרדנו מהאזור, יצאנו לביקור בשוק טונה מקומי, בשעה שהסירות עגנו על שלל דגי הטונה, ראינו איך הדגים נפרקים מהסירות, נמדדים ונשקלים, ונמכרים למרבה במחיר, נארזים ונשלחים לדרכם – עד שבסופו, ימצאו את דרכם לצלחת, ערוכים באמנות יפנית מדויקת.
החברים שצעדו איתי במסע – כולם “שביליסטים” מנוסים, שחרשו את שבילי הארץ ופסעו בטרקים ברחבי העולם. החברים הסכימו פה אחד שהיום הקשה ביותר של הקומאנו קודו הוא “בינוני-פלוס” אבל מבחינת היופי והחוויה הסכמנו שהקומאנו קודו הוא אחד היפים והמיוחדים בהם זכינו להיות. כפי שהגדירה חברתי למסע:
״טרק הקומאנו קודו עלה על כל הציפיות והוא שילוב מושלם של טבע עוצמתי, תרבות מרתקת והיסטוריה עשירה שיוצר חוויה מיוחדת במינה שלא תישכח. הדרך נוחה ומתוחזקת כמו שרק היפנים יודעים. הדרך מנוקדת במקדשים, שרידי בתי תה עתיקים ופסלוני ג׳יזו מכוסים באזוב של שנים. בסופו של יום מגיעים לבתי הארחה מסורתיים שמוסיפים נופך מיוחד לטיול עם פינוקים, מרחצאות טבעיים מרהיבים, (אונסן) וארוחות kaiseki מיוחדות מאין כמותן. התכנון היה מושלם, עם המון חשיבה על הפרטים הקטנים – החל מהחלוקה למקטעים ובחירת מקומות הלינה וכלה בזמני האוטובוסים והמקדשים, הכל עבד בתזמון והרמוניה ויצר חוויה אדירה. תודה על טיול נפלא!״
מוזמנים להצטרף אלינו לטרק ביפן כדי לגלות בעצמכם.
למידע על טיולים מאורגנים ליפן איתנו לחצו על הלינק>
נ.ב. אינני מגדירה את עצמי כמיטיבת לכת (למרות שאני מאוד אוהבת ללכת), אבל אפילו ביום שהוגדר “קשה” לא הרגשתי לרגע חוסר מסוגלות, פשוט המשכתי לצעוד. לקראת סוף העלייה הגדולה, עברתי לאסטרטגיה קטנה של ספירת צעדים בין הסימונים שסימנו כל חצי קילומטר … בסופו של יום – הגוף הרגיש מצוין – השרירים לא התכווצו, השינה הייתה עמוקה וטובה, והכי חשוב – הייתה לי לגיטימציה מלאה להתמסר לכל הטוב הקולינרי שהיפנים יודעים להציע. חזרתי הביתה אבל ליבי עדיין מרחף אי שם בין ההרים והיערות ומסרב לרדת מן הענן.
טלי אלוש אבן
מדריכת טיולים מיוחדים לאנשים שמחפשים טיולים מיוחדים ושונים.
טלי אלוש-אבן, מטפלת בכירה באיורוודה ומורה ליוגה. בעבר מילאה טלי תפקידים בכירים בעולם ההייטק. כיום טלי משלבת ומיישמת את חוכמת האיורוודה והמזרח עם חיים בריאים ומאוזנים.
