יש רגע מסוים בספארי, רגע שקשה לתפוס במילים. זה קורה בדרך כלל ביומיים הראשונים. אתה יושב בג’יפ, המנוע כבוי. השקט מסביב מוחלט, אבל הוא לא “שקט” כמו שאנחנו מכירים בעיר. זה שקט רועש. שומעים את העשב זז ברוח, את זמזום החרקים, ואז – שאגה רחוקה או משק כנפיים כבד. באותו רגע, משהו עמוק בבטן מתעורר. זיכרון קדום שהיה רדום בנו דורות.
ספארי באפריקה הוא לא עוד חופשה. הוא שיבה הביתה. אל המקום שבו האנושות התחילה, ואל המקום שבו הטבע עדיין מכתיב את החוקים באדישות מוחלטת לקיומנו.
במאמר הזה אני רוצה לקחת אתכם אל מעבר לתמונות הסטנדרטיות של אריה רובץ בשמש. אני רוצה לדבר על המהות של הספארי, על ההבדלים בין היעדים השונים שאנחנו ב”טיולים אחרים” מתמחים בהם, ועל הדרך הנכונה – והאחראית – לחוות את הפלא הזה. זהו המדריך המלא למטייל שמחפש משמעות, עומק ופעימת לב.
מה זה בעצם “ספארי”? (היסטוריה ופילוסופיה)
המילה “ספארי” (Safari) מגיעה מהשפה הסוואהילית, השפה השלטת במזרח אפריקה, ומשמעותה פשוט “מסע”. במקור, זה לא היה קשור דווקא לחיות. זה היה מסע ממקום למקום. עם השנים, המערב אימץ את המילה לתיאור מסעות ציד, ולשמחתנו, בעשורים האחרונים, המשמעות השתנתה למסעות של התבוננות ושימור.
אבל עבורנו ב”טיולים אחרים”, המשמעות המקורית עדיין רלוונטית. ספארי הוא לא ביקור בגן חיות ענק שבו החיות מחכות לנו. ספארי הוא תהליך. הוא דורש סבלנות, הוא דורש הקשבה, והוא דורש הבנה שאנחנו האורחים בבית של מישהו אחר.
הספארי המודרני: צופה או משתתף?
רוב התיירות באפריקה כיום מבוססת על ישיבה פסיבית ברכב סגור או פתוח. ב”טיולים אחרים” אנחנו מאמינים בגישה משולבת. הרכב הוא כלי עזר כדי להגיע למרחקים ולראות טורפים מקרוב בבטחה, אבל החיבור האמיתי קורה כשיוצאים מהרכב. בין אם זה בטרק רגלי בהרי אוסמברה בטנזניה, במעקב רגלי אחרי גורילות באוגנדה, או במפגש עם שבטים באתיופיה – המטרה שלנו היא להפוך מצופים למשתתפים. להרגיש את האדמה דרך הרגליים.
מפת היעדים: איפה מתחילים?
אפריקה עצומה, וכל מדינה מציעה “ספארי” מסוג שונה לחלוטין. כדי לבחור את הטיול הנכון עבורכם, צריך להבין את ה-DNA של כל יעד. הנה סקירה של היעדים המרכזיים בהם אנחנו מתמחים:
טנזניה: הקלאסיקה הבלתי מעורערת
אם יש מקום אחד שמגדיר את המילה ספארי, זו טנזניה. זהו היעד האולטימטיבי למי שרוצה לראות את “הנדידה הגדולה” וכמויות בלתי נתפסות של בעלי חיים.
מה רואים?
- הסרנגטי: המישורים האינסופיים שבהם מתרחשת הדרמה הגדולה של הטבע. מיליוני גנו וזברות, ובעקבותיהם האריות, הצ’יטות והנמרים.
- מכתש נגורונגורו: “התיבה של נוח”. לוע הר געש כבוי ובו ריכוז מטורף של חיות, כולל הקרנף השחור הנדיר.
- הערך המוסף שלנו: בעוד כולם נשארים בג’יפים, אנחנו משלבים בטנזניה את הרי אוסמברה. טרק רגלי באזור הררי, ירוק וקריר, המכונה “שוויץ של אפריקה”. זהו ניגוד מושלם ליובש של הסוואנה ומאפשר מפגש עם אנשים ותרבות ולא רק עם חיות.
אוגנדה: הפנינה הירוקה והפרימטים
אוגנדה היא סיפור אחר לגמרי. היא לא המקום לראות מישורים פתוחים עד האופק, אלא יערות גשם, אגמים והרים. הספארי כאן הוא אקטיבי ופיזי יותר.
מה רואים?
- גורילות ההרים: החוויה הכי חזקה שאפריקה יודעת להציע. הליכה ביער סבוך עד למפגש פנים אל פנים (ללא מחיצות) עם קרובי המשפחה שלנו.
- שימפנזים: ביער קיבאלה, ספארי רועש, מהיר ומרגש בעקבות השימפנזים החכמים.
- ספארי מים: שייט על תעלת קזינגה או הנילוס במפלי מרצ’יסון, שם רואים היפופוטמים, תנינים ופילים מזווית אחרת לגמרי.
אתיופיה: ספארי אנושי ונופי בראשית
אתיופיה היא אולי המדינה המרתקת ביותר תרבותית באפריקה. כאן הספארי מתמקד פחות ב”ביג פייב” (חמשת הגדולים) ויותר בנופים תנ”כיים ובשבטים שחיים בדרך מסורתית.
מה רואים?
- עמק האומו (דרום אתיופיה): ספארי אנתרופולוגי. מפגש עם שבטים כמו ההאמר, המורסי והקארו. שבטים ששומרים על טקסי בגרות, קישוטי גוף ואורח חיים עתיק.
- הרי הסימיאן: נופים דרמטיים של מצוקים ופסגות, ומפגש עם בבון ז’לדה (קוף אנדמי לאתיופיה עם “לב מדמם” על החזה) והזאב האתיופי הנדיר.
החיות הגדולות: את מי נפגוש?
רשימת ה-Checklist של מטיילים מתמקדת לרוב ב”חמשת הגדולים” (אריה, נמר, פיל, קרנף, תאו). המונח הזה הגיע במקור מציידים (אלו היו החיות שהכי מסוכן לצוד רגלית), אבל היום הוא משמש לשימור.
- האריה (Simba): מלך החיות. בטנזניה הסיכוי לראות אותם הוא הגבוה ביותר. הם חיים בלהקות, ולרוב תראו אותם ישנים (הם ישנים כ-20 שעות ביממה!). הרגע המרגש הוא כשהם קמים לצוד, לרוב בשעות הבוקר המוקדמות או הערב.
- הפיל האפריקאי: היונק היבשתי הגדול בעולם. בשמורת טרנגירי בטנזניה או במרצ’יסון באוגנדה, המפגש עם עדר פילים הוא חוויה רוחנית. האינטליגנציה שלהם, הדאגה לגורים והתקשורת השקטה ביניהם מהפנטת.
- הנמר (Leopard): אמן ההסוואה. קשה מאוד לאיתור. הוא מתבודד, חי על עצים ופעיל בלילה. לראות נמר זו זכות גדולה שדורשת מדריך עם עיני נץ.
- הקרנף (Rhino): מצוי בסכנת הכחדה חמורה בגלל הציד הלא חוקי. מכתש נגורונגורו הוא אחד המקומות הבטוחים האחרונים שבהם ניתן לראות אותם בטבע.
- התאו (Buffalo): נראה כמו פרה גדולה, אבל נחשב לאחת החיות המסוכנות באפריקה. הוא חזק, לא צפוי וחי בעדרים ענקיים.
אבל אל תתעלמו מה”קטנים”
ב”טיולים אחרים” אנחנו מלמדים את המטיילים שלנו להסתכל גם למטה ולצדדים. חיפושיות הזבל שמגלגלות כדורים במיומנות, ציפורי הטרף הצבעוניות, הנמיות הזריזות, והצבועים (שסובלים מיחסי ציבור גרועים אך הם חיות מרתקות וחכמות). המערכת האקולוגית תלויה בכולם.
כללי הזהב של “טיולים אחרים” בספארי
כדי שהחוויה תהיה מושלמת, אבל גם מוסרית ובטוחה, יש לנו כמה כללים שאנחנו לא מתפשרים עליהם:
- אנחנו לא בגן חיות: אנחנו לא קוראים לחיות, לא שורקים להן, לא זורקים אוכל (חלילה!) ולא מבקשים מהנהג להתקרב יותר מידי ולגרום לחיה לסטרס. אנחנו משקיפים שקטים. הכבוד לטבע הוא מעל הכל.
- הסבלנות משתלמת: במקום “לרסס” תמונות ולרוץ לחיה הבאה, אנחנו מעדיפים לעצור מול משפחת פילים ולבלות איתם חצי שעה. לראות את האינטראקציה, את המשחק של הגורים, את שפת הגוף. החוויות הכי חזקות קורות כשנשארים במקום אחד.
- ניתוק כדי להתחבר: בחלק מהשמורות אין קליטה סלולרית, וטוב שכך. זה הזמן להרים את הראש מהמסך. לראות את העולם ב-HD אמיתי, לא דרך פילטרים.
- קבוצות קטנות: אנחנו יוצאים בקבוצות אינטימיות. זה קריטי בספארי. בג’יפ צפוף או באוטובוס תיירים החוויה נהרסת. בקבוצה קטנה יש שקט, יש מקום לכולם ליד החלון, ויש יכולת לנהל שיחה אמיתית עם המדריך.
לוגיסטיקה והכנות: המדריך למעשי
טיול ספארי דורש הכנה. זה לא טיול לאירופה שאפשר לארוז אליו שעתיים לפני הטיסה.
בריאות וחיסונים:
לרוב מדינות הספארי (טנזניה, אוגנדה, אתיופיה) נדרשים חיסונים. החיסון הקריטי ביותר הוא קדחת צהובה. ללא פנקס חיסונים צהוב בינלאומי, לא יכניסו אתכם למדינות אלו. בנוסף, מומלץ לקחת כדורים למניעת מלריה. הערה: יש להתייעץ עם מרפאת מטיילים מוסמכת.
מה אורזים?
- בגדים: צבעי אדמה (חאקי, בז’, ירוק זית). המטרה היא להשתלב בנוף ולא לבלוט. כחול כהה ושחור מושכים זבובי צה-צה (עוקצניים), וצבעים זוהרים מרתיעים חיות.
- שכבות: בבקרים קפוא (כן, גם באפריקה!), בצהריים לוהט. שיטת הבצל היא חובה.
- ציוד: משקפת טובה היא חובה לכל מטייל (אל תסמכו על המצלמה). פנס ראש, כובע רחב שוליים, קרם הגנה וחומר דוחה יתושים איכותי.
- תיק: עדיף תיק רך (צ’ימידן) על פני מזוודה קשיחה, כדי שיהיה קל להעמיס על רכבי השטח.
צילום:
לא חייבים ציוד באלפי דולרים כדי להוציא תמונות טובות, אבל זום הוא הכרחי. אם אתם מצלמים בטלפון, הביאו משקפת וצלמו דרכה (שיטה שעובדת נהדר!). הכי חשוב: אל תשכחו להוריד את המצלמה מידי פעם ולהסתכל בעיניים.
שאלות ותשובות נפוצות:
הספארי בטוח מאוד כל עוד נשמעים להוראות. החיות רואות ברכב גוף אחד גדול ולא מקשרות אותו לאוכל. כל עוד לא יורדים מהרכב במקום אסור ולא מוציאים גפיים החוצה, אין סכנה. במחנות הלינה (שחלקם לא מגודרים), יש שומרים מיוחדים שמלווים את האורחים לחדרים בערב.
רמת התיירות באפריקה עשתה קפיצת מדרגה. הלודג’ים (בתי המלון בטבע) נעים בין נוחים ומפנקים ליוקרתיים ברמה עולמית. האוכל מגוון, מערבי, וכולל הרבה פירות טרופיים נהדרים. אנחנו ב”טיולים אחרים” בוחרים מקומות לינה שיש בהם נשמה וחיבור לסביבה, ולא סתם “בתי חרושת לשינה”.
בהחלט, אך תלוי בגיל. ילדים מגיל 8-10 ומעלה נהנים מאוד ומקבלים שיעור לחיים. ילדים קטנים יותר עשויים להתקשות בנסיעות הארוכות ובחוקי השקט הנדרשים.
ה”אני מאמין” של אמיר פלג – טיולים אחרים
לסיום, חשוב לי לומר משהו אישי. הקמתי את “טיולים אחרים” מתוך צורך ואהבה למרחבים, ומתוך הבנה שהעולם המודרני גורם לנו לפעמים לשכוח מאיפה באנו. ספארי באפריקה הוא ההזדמנות הטובה ביותר להיזכר.
אני מאמין שלכל מטייל יש את הקצב שלו ואת הדרך שלו לפגוש את העולם. הטיולים שלנו לא מיועדים למי שרוצה לסמן “וי” על חמש מדינות בשבוע. הם מיועדים למי שרוצה להגיע רחוק ולחזור בשלום, למי שמשתוקק אל הבלתי נודע, ולמי שרוצה לחוש, לטעום ולהרגיש.
המדריכים שלנו נבחרים בקפידה לא רק לפי הידע הזואולוגי שלהם, אלא לפי האישיות שלהם. היכולת שלהם לחבר אתכם לסיפור של המקום, להדליק מדורה וליצור שיחה משמעותית.
אפריקה מחכה לכם. היא פראית, היא מרגשת, והיא תשאיר בכם חותם שלא יימחק לעולם. אם אתם מוכנים למסע שהוא קצת אחר, קצת יותר עמוק והרבה יותר אישי – אני מזמין אתכם להצטרף אלינו.
שלכם, אמיר פלג