יהלומי דמים באפריקה

קיצור תולדות המלחמות בסיירה לאון

האהבה שלי לאפריקה הולידה אין סוף טיולים, התלמדות, תחקירים והתנסות במדינות שנות באפריקה. משהו באנשים, במוסיקה, ובטראומה שאפריקה עברה נגע בי.
הסיפור של יהלומי הדמים מקפל בתוכו את סיפורה של אפריקה כולה. כאילו דבר לא השתנה מאז ספינות הקיטור הפליגו מאפריקה לנמלי אירופה ואמריקה כשהן נושאות בבטנן מטען אנושי חיי ונושם.

מהם יהלומי דמים?

יהלומי דמים, הם יהלומים שנכרים באזורי מלחמה ונמכרים למימון סכסוכים מזוינים. יהלומים השמשים לעתים קרובות קבוצות מורדים או מצביאים למימון פעילותם, לרבות רכישת נשק ותחמושת. המונח "יהלומי דם" זכה להכרה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 במהלך מלחמות האזרחים בסיירה לאון, אנגולה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. במדינות אלה, קבוצות מורדים ומיליציות שלטו במכרות יהלומים והשתמשו ברווחים כדי לממן מעשי זוועה ואלימות נוראה! לסחר ביהלומי דם היו השלכות הרסניות שכללו הפרות זכויות אדם, עבודת כפייה, ילדים שהפכו לחיילים ועקירת קהילות ממקומם. הרווחים מיהלומים עוררו סכסוכים, ובהרבה מקרים הם מארכים מלחמות ותורמים לחוסר יציבות במדינות רבות באפריקה. הפחתת הסחר ביהלומי דם, עדיין מהווה  אתגר, לרבות סוגיות של אכיפה, ועצירת ההברחה וניצול פרצות בתהליך ההסמכה (תהליך קימברלי). הבטחת מקורות אתיים של יהלומים ממשיך להיות אתגר חשוב במניעת סחר ביהלומי דם.

קיצור תולדות המלחמות בסיירה לאון

1961 בצל השאריות של המלחמה הקרה. סיירה לאון מקבלת עצמאות מבריטניה.

סר מילטון, נבחר בבחירות דמוקרטיות והיה לראש הממשלה הראשון של סיירה לאון מאז עצמאותה ועד מותו ב 1964.

סיירה לאון עשירה ביהלומים, דגים, קוקה ומינרלים. חברות ציבוריות ומוסדות חזקים. רק אדם היה נחוץ להרוס הכל! היה סיאקה סטיבנס שנבחר באופן דמוקרטי לראשות ממשלת סיירה לאון ב-1968,סטיבנס מיהר להרוס את הדמוקרטיה שבחרה בו. הוא רוקן את האוצר כדי לממן פרויקטים קטנים שהיטיבו עם בעלי בריתו הקרובים. הכיני של סטיבסנס היה "הארבה" שהרס את המדינה במשך 17 שנים. הוא ליבה סכסוך האתני ישן, הוא חתר תחת סמכויות הפרלמנט ושלל ממנו את רוב הזכויות. היריבים הפוליטיים שלו הוגלו והוצאו להורג על ידי מערכת משפט מושחתת. אמון הציבור במוסדות המדינה התאדה. כשהאוצר ריק, פקידי הממשלה בזזו ומכרו רכוש ציבורי כדי לשלם לעצמם שכר ולהשלים הכנסה. מורים במערכת החינוך הציבורית נאלצו למצוא עבודה אחרת והתלמידים הוצאו לרחובות. אלימות הכנופיות גברה; בעלי אמצעים, אנשי הצווארון לבן ומקצעות חופשיים כגון: רופאים, עורכי הדין ומהנדסים עזבו את הבירה פריטאון למקום מבטחים מעבר לים. סיירה לאון התפוררה! ומלחמת דמים מטורפת אחזה את המדינה. נשק רב זרם לסיירה לאון ממדינות הגוש הסובייטי שהתפרקו. בגבול עם ליבריה התקבצו כ. 80,000  פליטים אשר ניסו להימלט מהאלימות. ילדים והיו זקוקים נואשות לקורת גג. וטיפול רפואי. גם ליבריה השכנה הייתה מעורבת במלחמת אזרחים עקובה מדם משלה.
תושבי סיירה לאון, נואשים לשינוי תמכו בארגוןRUF  (החזית המאוחדת המהפכנית) תחת פיקודו של פושע מלחמה מורשע צ'ארלס טיילור. הארגון היה רחוק מלהיות ארגון עממי, הארגון הוקם בחלקו בליבריה השכנה מחיילים שכירי חרב אכזריים.
ב 1991 החלה החזית המאוחדת המהפכנית RUF, בראשות פודאיי סנקו במרד מזוין נגד ממשלת סיירה לאון. המתקפה סימנה את תחילת מלחמת האזרחים.

המוני ילדים גויסו ממחנות הפליטים שעל הגבול, והפכו בעל כורחם לחיילים. המורדים הבטיחו לילדים מזון ותרופות תמורת דם. הברירה הייתה להצטרף או למות. המורדים השתמשו באלימות קשה ואכזריות כדי לשמר את הילדים חיילים.

תנועת המורדים RUF החזית המאוחדת המהפכנית קמה כדי לקרוא תיגר על הממשלה ועל השליטה במדינה.

צבא סיירה SLA  ניסה להילחם במורדים אבל הצבא סבל מקצינים מושחתים שגנבו ומנעו כסף ומזון מהחיילים. חיילי הממשלה יצאו גם הם למסעות ביזה באזורים הכפריים. כששני הצדדים טובחים באזרחים ללא סיבה! אנשים כבר לא יכלו להבדיל בין המורדים מ RUF לבין הצבא  שאמור להגן עליהם. הם קראו לחיילים "סורבל" שילוב של חיילים ומורדים, חיילים ביום, ומורדים בלילה. חלק גדול מאנשי ה RUF היו פושעים לשעבר. בשנת 1992 שני שליש מהמדינה היה תחת שליטה של  .RUF הממשלה והמורדים ממשיכים לבזוז את מכרות היהלומים.

לקראת סוף 1992 הכסף אזל! וגוף שלישי נכנס למערכה – היו אלה יוצאי הצבא שפרשו והקימו את ארגון  NPRC המועצה הלאומית. הם נכנסו ללחימה והבטיחו להביא שלום!

ב NPRC. היו מעורבים פושעים, ושכירי חרב רבים הם. לשלום שהם הבטיחו היה מחיר גבוה. NPRC הגדילה את אחיזתה בבירה. ודחקה את ה RUF מחוץ לגבולות המדינה.

ב 1993 היה נראה כי הצבא מצליח לדחוק ולגבור על המורדים. אבל הפשע והשחיתות בצבא ובשורות NPRC גברו וחיילים מהצבא ערקו לכוחות המורדים של RUF.

1995 עקב השחיתות הכסף בקופת המדינה אזל ולא הייתה יותר אפשרות לשלם משכורות ולהאכיל את החיילים. נראה היה שהמלחמה אולי נגמרה, אבל הכאוס שלט בכל.

במרץ 1995 הגיעה לסיירה לאון חברת PMC אלה היו שכירי חרב מדרום אפריקה. אשר קיבלו חוזה של 1.8 מיליון $ לחודש. חברת PMC התחייבה להשתלט מחדש על מכרות היהלומים של סיירה לאון, להרוס את מטהRUF  ולהחזיר את המדינה לשליטת הממשלה. הכוח היה מורכב משחורים ולבנים ואנשי הכוחות המיוחדים הם היו כוח לוחם מגובש וקשוח. באותו הזמן דרום אפריקה התפרקה וחיילים רבים חיפשו עבודה חדשה, "עבודה" שהם ידעו לעשות, להילחם!  ל PMC היו חיילים מיומנים, מסוקים, טנקים כלי רכב משוריינים, מהנדסים, ורופאים והם היום מנוסים ומיומנים, שוב נראה היה שהמלחמה קרובה מאוד לסיום. ל RUF לא היה סיכוי מול הצבא המאורגן והמאומן של שכירי החרב מדרום אפריקה. ב 109 ימי לחימה הם דחקו את הצבא כ 80 קילומטר מהבירה. וכבשו את כל המכרות ומעוזי המורדים.

1996התקיימו בחירות חופשיות ראשונות מאז .61 אחרי פשרה עם המפלגה הלאומית המכהנת, וה-ANC פשרה שכללה פירוק של חלק מהיחידות והכוחות.

בינואר 1997 היה נראה שהמלחמה באמת הסתיימה, וכל מה שהיה צריך זה כוח חיצוני שישמור על ההישג של שכירי החרב מדרום אפריקה. אבל אז האו"ם נכנס לתמונה, בעצם יצא מהתמונה. המדינות האירופיות, שמהם היה מורכב כוח האו"ם דרשו להחזיר את החיילם הבייתה תוך חמישה שבועות.

כ-600 חיילי צבא בוגדים אשר שוחררו מהכלא בפריטאון הכריזו על מפלגה חדשה, שנקראה CDF הצבא היה בסכנת הכחדה ידי ה-CDF ארגון שצמח במהירות.

ב-1997: המועצה המהפכנית של הכוחות המזוינים AFRC, קבוצה של חיילים שפרשו מהצבא הפילה את ממשלתו של הנשיא אחמד טג'אן קבאה, מה שהוביל לתקופה של אלימות אינטנסיבית וחוסר יציבות. הבירה נבזזה והנשיא נמלט במסוק. הרג המוני, אונס וביזה. היו מנת חלקה של הבירה המורדים קראו למבצע זה "אין יצור חי" ותשלום בחזרה! למעשה היה זה קטל ורצח אכזרי. העולם גינה את האלימות…

ECOMOG הייתה כוח חמוש שהוקם על ידי הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה ECOMOG נתמכה ע"י הכוחות המזוינים של ניגריה, גאנה, גינאה, ואחרות. 1998בשנת ECOMOG תקפו את פריטאון ושיחררו אותה משליטת ה-AFC. הם עשו זאת ללא תמיכה אווירית ושריון, הם התגברו על עמדות המורדים ושיחררו את הבירה. והחזירו את הנשיא לבירה.

בהמשך השנה האו"ם החליף את הכוח של אקומוג ושיגר כוח כדי לפקח על תהליך פירוק הנשק ולפקח על השלום. הניגרים מעבר לגבול החליטו שמספיק והחלו להפציץ את מעוזי המורדים. זרימת יהלומי הסכסוך לליבריה הואטה, ולמורדים נגמר הכסף

יולי 1999 כוח  בריטי והודי משותף מוקם ע"י האו"ם ונקרא UNMSU   בפיקוד של גנרל שינוק הכוח נכנס למערכה ומחץ את כחות ה RUF . בריגדיר ריצ'רד מפקד על UNMSU הכוח הרב לאומי שהיה מורכב מהודים ובריטים מסב למורדים מאות נפגעים.

500 חיילים של כוח השלום של האו"ם כותרו בפריטאון עם כלי נשק וכלי רכב משוריינים של האו"ם. הצבא ההודי סירב לנטוש את אנשיהם, והם פתחו במבצע צבאי מפואר ומפנים כל החיילים הלכודים. רק הודי אחד נהרג. הכוחות המיוחדים הבריטיים וההודים עבדו יחד, עם כמה יחידות ניגריות. ה  RUF פורק מנשקו, והצבא משותק! כשלאף אחד לא היה נשק הלחימה, סוף סוף הפסיקה.

ממשלת גיניאה עוזרת בהפצצות מעבר לגבול. והחיילים האופורטוניסטים של AFC חזרו לשורות הצבא. ללא תמיכה כספית ותחת המתקפה של הכוח של UNMSU המורדים מ RUF  נכנעו!

הנשיא לשעבר ה- SANKO, (סאנקו), קיבל את משרת סגן הנשיא ואת השליטה על היהלומים. בתמורה, ה RUF הסכימו להתפרק מנשקם ולהפסיק את הרצח המטורף.

בסוף 1999 הנשיא אחמד טג'אן קבאה חותם על הסכם שלום עם ה-Ruf. ההסכם, נקרא "הסכם השלום הארוך". הסכם השלום של לומה, נחתם בין ממשלת סיירה לאון ל-RUF והוא נועד לסיים את מלחמת האזרחים, וכולל הוראות לפירוק נשק, פירוז ושילוב מחדש של לוחמים בצבא.

ב 18 בינואר 2002 הכריז הנשיא שהמלחמה הסתיימה.
המלחמה רבת השנים השאירה צל ארון וכבד של פצועים, יתומים ואלמנות ואלמנים, פליטים ודור של ילדים שלא זכה לחינוך, כמחצית מהלוחמים היו ילדים חיילים, והצלקות הנפשיות של הסכסוך עדיין עמוקות.

כיום מנהיגי RUF  מרצים מאסרי עולם ארוכים. והמדינה מנסה להתאושש, לאחר 11 שנות סכסוך, הלחימה פסקה ושלום שברירי חזר לסיירה לאון. למה לדעתכם לקח כל כך הרבה שנים עד שהאו"ם התערב? האם האזרחים יכולים לסמוך על צבא שהחליף צד פעמיים. למה לדעתכם כוחות האו"ם כשלו במקום בו הכוחות הבריטים וההודים הצליחו?